<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן ק"ג</h1>
<h2>דף נט.</h2>
סימני בהמה וחיה הנאכלת מפורשים בתורה והם שנים מפרסת פרסה ומעלה גרה. וכלל שכל שהיא מעלת גרה אין לה שנים בלחי עליון לפי שהצור ית' השליט בעולמו ברא הטבעים כרצונו ומפני שאין להם שנים לטחון וללעוס המאכל כפי הצורך הכין להם העל[א]ת גרה לכתשו ולטחנו היטב הדק כפי הצורך. והעדר השנים של מעלה גם כן הוצרך לה לפי שהיא נזונת מן העשבים ומעלה האילנות ביערות ואין לה פנאי לטחון כראוי בעת האכילה מפני פחד החיות הרעות הטורפות ומפני רוב החום והקור וסבות אחרות לפיכך מאספת וכונסת בעת האכילה כל מה שתוכל ומקבצת אותו במקום אחד במעיה בלעיסה מועטת ואחר כך כשתנוח בעת הצהרים ובלילות היא מעלת גרה וטוחנת מעט מעט ולפיכך לא היה ראוי להיות לה שנים למעלה ועל כן ראוי לומר כי מאהבת השם אותנו בחר בנו ונתן לנו אלו הסימנין לפי שהם מודיעין ומעידין שאין אלו המינין דורסין ולא טורפין שאין מזונם מן הבשר שיצטרכו לדרוס ולטרוף כמו הארי והדוב והנמר ולפיכך אין להם כלי הדריסה שאין הצפרנים שלהם חדים ופרסתם חלוקות וסדוקות כפי הצורך להלוכן ולקפוץ ולדלג בהרים ובגבעות ובאמת לפי חבתנו הרחיק השם ית' מזונותינו מן המינין הדורסין והטורפין בעלי הארס לפי שהדבר ידוע בודאי שהמזון מהפך טבע הניזון ומתיך אותו לטבעו ויהפך טבעם להמית ולהזיק ולא יאות זה לעבדי השם ועם נחלתו.
<h2>דף צג:</h2>
וראש העוף שנתבשל שלם כתב הבעל המנהל ז"ל בשם ר"י והר"ם שהכל מותר אף המוח לפי שדם שבמוח יוצא דרך בית השחיטה ודרך העצם שהוא רך ודרך החוטם על ידי רוטב ויש בו ששים ממנו ואם נצלה הראש שלם מותר דנורא משאב שאיב דמא ע"כ.
<h2>דף קיג.</h2>
ופרסות הרגלים שנמלחו בקליפתן ולא נחתך ראשן הוו כנמלחו בכלי שאינו מנוקב ואסור מה שבתוך הקליפה וכן נמי דעת הבעל התרומה והר"י מקורביל ז"ל. ובעל האסופות כתב שצריך להסיר מרגלי הבהמה הראשונים שני חוטין שיש בהן שהן אסורין משום דם ואם חתכן ומלחן דיו ע"כ.
וראש העוף שנתבשל שלם כתב הבעל המנהל ז"ל בשם ר"י והר"ם שהכל מותר אף המוח לפי שדם שבמוח יוצא דרך בית השחיטה ודרך העצם שהוא רך ודרך החוטם על ידי רוטב ויש בו ששים ממנו ואם נצלה הראש שלם מותר דנורא משאב שאיב דמא ע"כ.
